אסתר בר גיורא

ראיון בהיסטוריה

אסתר בר גיורא

 

שם העד: אסתר בר גיורא (לפני חתונה:הלוי)

שם המראיינות: עדן הילקוביץ, יעל בגרם וטליה פרולינגר

תאריך מסירת העדות: 28.12.14

תאריך לידת העד: 28.5.1929

מקום לידת העד: תל אביב,ישראל

שפת הדיבור המקורית של העד: עברית

ראיון:

מראיינות:איפה גרת בארץ?

עד: גרתי בתל אביב וגרתי בסעד שזה קיבוץ עלומים ואחר כך חזרתי לאזור רמת גן.

מראיינות:מה הרקע הדתי של המשפחה?

עד: מה?

מראיינות: מה הרקע הדתי של המשפחה?

עד:דתי

מראיינות:ממה התפרנסה המשפחה שלך כשהיית קטנה?

עד: הוריי? אמי לא עשתה כלום אמי היתה עקרת בית ואבא עבד במסחר.

מראיינות:ואיפה גדלת כילדה?

עד: תל אביב, בתל אביב

מראיינות: שם היה עיר עברי ופורח?

עד:בטח, כבר הרבה שנים.

מראיינות:ואיפה למדת בתל אביב?

עד:למדתי בבית ספר תלפיות ואחר כך בבית ספר מוריה ואחרי זה בקיבוץ...עלומים שזה סעד.

מראיינות:היית בתנועת נוער כשהיית ילדה?

עד:כן הייתי בבני עקיבא.

מראיינות:כולנו בבני עקיבא!

מראיינות: בת כמה היית כשהתחלת את פעילותך במחתרת?

עד:אני חושבת בגיל 14 משהו כזה. אז נכנסתי להגנה.

מראיינות: את עדיין היית בבית ספר?

עד: הייתי בתיכון

מראיינות:כיצד גויסת לפעילות?

עד: מישהו אמר,והוא... זה לא היה איזה גיוס רשמי כמו שהיום. אחד אמר לשני והוא...(לא ברור) הכניסו אותו.

מראיינות: והאם המשפחה שלך והורים שלך והחברים שלך ידעו על פעילותך?

עד: כן... כן בטח ההורים ידעו.

מראיינות:והסביבה שלך כזה תמכו בך?

עד:תראי בחברה כולם היו חברי ההגנה אז זה לא היה...זה היתה כזו רוח ,זה היה עוד לפני המדינה וכמעט כל מי... לא כולם אבל מי שהיה שלמד בתיכון ,והיה בחברה, והיה בחברת (תנועת) נוער אז הוא היה...  זה היה שייך, מי שחבר בתנועת נוער גם חבר בהגנה.כולם גויסו זה היה דבר כזה.

מראיינות:באילו מבצעים או פעילויות השתתפת?

עד: לא מיוחדים.

מראיינות: מה היה התפקיד שלך כאילו בזמן הזה?

עד:אני ההייתי חברה בתוך קבוצה לא  הייתי איזה מדריכה או משהו כזה בהגנה.

מראיינות:לנו זה נשמע אדיר כי כולנו מחול אז זה ממש מיוחד.

עד: לא, תראי בהגנה היו לך... היה לך ראש קבוצה והיתה קבוצה של בערך עשרה או חמש עשרה קבוצות קבוצות. בנות היו לכוד ובנים היו לכוד בכל אופן איפה שאני הייתי  בתוך השכבה הדתית אז אני הייתי בשכבה הדתית של ההגנה זה היה נקרא משמרות  אליצור שאנחנו היינו... ביחד אבל לא יצאנו לאיזה פעילויות מיוחדות. שמירה פה שמירה שם. אני הייתי אז, כשאני הייתי בהגנה אז זו כבר לא היה התחלה ,זה היה כבר שהיה הגנה 20 שנה.אותנו הצעירים לא לקחו לזה חוץ מאשר לחלק, היה דבר כזה להדביק קרוזים נגד האנגלים ודברים כאלה.לא לקחו אותנו לפעולות התקפה או משהו כזה היינו צעירים מדי ולא לקחו אותנו.אחר כך פשוט נכנסתי לזה,לצבא והיתי בצבא כמו שכל אחד היה בצבא.

מראיינות: איך היו החיים תחת שלטון בריטי?

עד:תראי באופן כללי לאדם פרטי לא כל כך הפריעה אבל היה לך דבר כזה מסגרת והם הבריטים היו כמו משטרה אז הם כל פעם היו עושים עוצר מה שהיה נקרא,שהיו סוגרים את הבתים ואסור היה לצאת לטייל ברחובות וגם עצרו אנשים במעצר ממש בבית הסוער וחברים שלי שממש ישבו בבית הסוער ,לקחו אותם לבית הסוער ואני הייתי צעירה אז לא הייתי כל כך בין הפעילים היותר ותיקים. אבל אנחנו מה שהפעילו אותנו זה היה להדביק, היינו מדביקים כרוזים נגד הצבא, נגד הממשל הבריטי בארץ וכל מיני דברים כאלה היינו מדביקים על הקירות ברחובות זה היה הפעולה הכי שבצעירים לקחו למבוגרים יותר היו עבודות יותר יותר זה היו שמירות וכל מיני דברים כאלה אבל אני הייתי אז צעירה, מהצעירים אז לנו נתנו להדביק כרוזים על הקירות זה היה גם די מסוכן מפני שזה היה נגד האנגלים הכרוזים היו נגד האנגלים והאנגלים היו השולטים אז בארץ.לנו לא היה ,היה סוכנות אבל לא היה להם מה להגיד שום דובר משום שאת כל הניהול היומיומי והניהול של הארץ ניהלו האנגלים ולא היהודים באותה תקופה וזהו.

מראיינות:מי היו המפקדים שלך?

עד: אנשים, לא איזה מישהו. מי שהיה מבוגר ממני אני הייתי נניח בת14  אז מי שהיה בן 16 היה כבר מפקד.

מראיינות: יש לך זיכרונות מהפעילויות שלך?

עד:לא משהו מיוחד.

מראיינות: אז בת כמה היית כשהחלה המלחמה, מלחמת השיחרור?

עד:אני חושבת ש 18 משהו כזה...

מראיינות: אוקיי במסגרת מה השתתפת במלחמה?

עד: אני הייתי חברה בקיבוץ בתוך הפעיליות של בקיבוץ היינו בנגב איפה שהיום סעד ואז נקרא עלומים, קיבוץ בארץ. זה היה כאילו בגבול היום זה באמצע הארץ אבל אז זה היה הסוף לא היה  אחרינו כמעט לא היה עוד ישובים זה היה אחת הישובים האחרונים שהיה בנגב.

מראיינות:כשעברת מתל אביב לקיבוץ עדיין המשכת בפעילות במחתרות?

עד:תראי עצם הדבר שעברתי מתל אביב לקיבוץ זה היה הפעילות. שעברנו..

מראיינות:את נלחמת ממש במלחמה?

עד: תראי שמירה היתה שמה זה היה קיבוץ, הוא גם היום קיבוץ ,קיבוץ סעד. אז היתה שמירה במקום. זה לא..לא היתה לנו  איזו התנגשות עם הזה. מולנו זה היה סעד...איך קוראים לזה? לא סעד, הם נקראים סעד היום, איפה שאני הייתי. אבל מולנו זה היה עזה, זה היה קרוב לעזה, וזהו... אז היתה שמירה ,כל הזמן היה צריך לשמור מפני שזה היה על הגבול עם הערבים.

מראיינות:יש לך זכרונות בולטות או משהו שאת לא תשכחי לעולם שקרה במלחמה או משהו שריגש אותך?

עד: לא ,לא היה לנו שם קרבות.לא שום קרבות.

מראיינות:יש לך עדיין חפצים או תמונות או מסמכים מאותה תקופה?

עד:יש לי תמונות שצילמו אותי אבל לא משהו מיוחד שזוכרים ככה.

מראיינות: כשעברת לקיבוץ, עברת עם כל המשפחה שלך ועם כל החברים?

עד: לא אני עברתי לבד. אחי היה כבר חבר בקיבוץ. אני... אז אני גרתי, אני לא יודעת אם היום זה גם קיים.. לפני שהייתי הולכת לקיבוץ זה היה נקרא הכשרה. אז היה לנו גרעין שהיה מיועד להצטרף לקיבוץ אז אנחנו היינו בשדה אליהו ואז הצטרפנו לקיבוץ עלומים מה שנקרא סעד. אנחנו הצטרפנו ושמה היינו. בהתחלה הם היו במקום אחר ,אחר כך הם התקרבו יותר לכיוון של עזה והמקום שלהם היום די קרוב לעזה.  

מראיינות: אז בעצם כל העבודה שלך בקיבוץ היה חלק ממלחמת השחרור?

עד:זה היה בתוך מלחמת השחרור.

מראיינות:אז אחרי מלחמת השחרור?

עד:אני נשארתי בקיבוץ. אני נשארתי בקיבוץ עוד 5 שנים.

מראיינות:וההורים שלך נשארו בתל אביב?

עד: ההורים שלי אף פעם לא היו איתי ,אני הייתי לבד,לא עם ההורים שלי. ההורים שלי הם ילידי הארץ גם אני ילידת הארץ, ההורים שלי גם ילידי הארץ. גרנו בתל אביב והם עוד גרו ביפו. ועוד לפני שהיה מדינה אמא שלי הייתה מירושלים ואבא שלי היה מיפו.

מראיינות: וכל המשפחה שלך מלפני דורות הם כולם גרו בארץ או הם עלו?

עד: המקור הוא מרוסיה, רוסיה-ליטא אבל בארץ הסבא והסבתא שלי כבר נולדו, היו בארץ. הם עלו או שההורים שלהם עלו.

מראיינות:כיום את גרה כאן בתל אביב ?

עד:ברמת גן

מראיינות:ואחרי המלחמה במה עסקו כל המשפחה? מה היה הכלכלה שלכם והפרנסה?

עד:אני הייתי בקיבוץ אחרי המלחמה. כמו היום שחבר קיבוץ עושה ... אני במלחמה כבר הייתי בקיבוץ, קיבוץ סעד שהיום נקרא עלומים.

מראיינות:איך היה בקיבוץ כזה ישנתם בבתים וכל זה?

עד:ישנו באוהלים אחר כך עברנו לצריפים בתהליך כמו של כל ההתיישבות בארץ.

מראיינות: כשעברתם לקיבוץ זה היה קיבוץ חדש או ... מתי הוא הוקם?

עד:הוא הוקם קודם ...כשאני באתי..אנחנו הצטרפנו לקבוצה לקיבוץ שכבר עמד כאיזה 10 או 20 שנה כבר.

מראיינות:יש לך מסר שלמדת מכל השנים שלך שהיית במחתרת ושעבדת למען המדינה?

עד: תראי...אני נולדתי בארץ וההורים שלי נולדו בארץ וגם ההורים של ההורים שלי הם כבר דורות מהארץ. הארץ ככה כאילו בתוך הדם שלנו אז לא היינו צריכים איזה מסר מיוחד.היה מובן מאליו כל דבר. לא הייתי צריכה שיגידו לי: "צריך ללכת להגנה או צריך ..."  זה היה מובן מאליו.

מראיינות: היה לך מאד כאילו.. איך היתה הרגשה כזה פתאום..לא פתאום אבל אחרי כל כך הרבה עבודה יש מדינה יהודית למרות כל הקשיים שהיו אחרי זה?

עד: זה לא ניהיה לך ככה זה היה בתהליך, אנחנו הלכנו בתהליך קודם שהיה ההכנה למדינה ואחר כך זה אז... כמו שאת לא מרגישה בחיים שדבר הולך אחד אחרי השני כך גם ההתחלה של המדינה  תראי..   הרגשנו טוב שיש לנו מדינה אבל זה לא היה איזה משהו שנותר לנו מהראש מפני שהתכוננו לזה.

מראיינות:היה לך משפחה אחרי המלחמה? התחתנת?

עד: התחתנתי בזמן המלחמה עם חבר קיבוץ. בעלי הוא היה כבר הרבה שנים בקיבוץ, הוא היה כבר 10 שנים בקיבוץ.

מראיינות: באיזה גיל את היית?

עד:אני הייתי בת 20!

מראיינות: והוא היה? גם היה בן עשרים?

עד: לא הוא יותר מבוגר.

מראיינות:והיה לכם ילדים?

עד: יש לי שני ילדים.

מראיינות: והם גרים בארץ?

עד:בטח

מראיינות:איזה כיף זה!

עד:פה יש לי נכדים פה ,נינים פה.

מראיינות:ואוו מזל טוב! ומה יש לך אחים ואחיות גם בארץ?

עד:כן,יש לי אחות ואח והם גם בארץ. כולם היו בארץ. אף אחד לא עזב את הארץ.

מראיינות:ואח שלך היה בקיבוץ איתך?

עד: אחי היה איתי ואחותי היתה יותר צעירה, היא היתה בבית. והיא לא היתה אף פעם בקיבוץ.חברה בקיבוץ.אבל אחי היה איתי עד תקופה מסוימת אבל אחר כך אממ.. אחרי המלחמה הוא הלך לאוניברסיטה ,אני נשארתי בקיבוץ והוא הלך ללמוד. הוא עכשיו פרופסור.

מראיינות:  יש לך משהו שאחרי או לפני, משהו מעניין לספר על המדינה או על תהליך ההקמה?

עד: תראי, אני כמו שאומרים חייתי בתוך זה.

מראיינות: כן זה לא היה כל כך ...

עד:  מישהו מבחוץ רואה יותר מאשר אתה חי את העינינים, אתה רוחץ ת'כלים, אתה עומד בתור ב..יש לך.. ואז אתה חי את חיי היום יום היו. זהו ככה.

מראיינות: ואת הכרת הרבה אנשים שעלו לארץ? העיקר החברה היו אנשים מהארץ או אנשים שעלו?

עד:זה היה מעורב.בהתחלה זה היה רק מהארץ ואחר כך זה התחיל.. אחרי.... בתחילת המלחמה התחילו לבוא אנשים מחוץ לארץ. אז הצטרפו אלא שהעולים חדשים נכנסו לקיבוצים, חלק מפני שכאילו לא היתה להם ברירה. לא היה להם בתים לא היה להם זה בקיבוץ קיבלו את הכול...

מראיינות: אחרי שאת עברת לקיבוץ את ראית את האחות שלך שנשארה ואת ההורים שלך?

עד: בטח שראיתי! למה לא ראיתי? הייתי נוסעת פעם בשבוע, פעם בשבועיים הייתי נוסעת לתל אביב להורים שלי,בבית.

מראיינות: ואחרי הקמת המדינה אמ....

עד: כבר הייתי נשואה.

מראיינות: כן ואת המשכת...יש.... היו אע..את הכרת אנשים ש...אני אממ..אהה . אחרי הקמת המדינה, אחרי ההכרזה על הקמת המדינה עדיין המשיכו להילחם במחתרות או התגייסו לצהל או...?

עד: לא זה כבר קודם. אמ.. צהל הוקם מהמחתרות כשצהל הוקם כבר לא היו מחתרות. כל המחתרות נכנסו לצהל.

מראיינות: והיה יריבות בין המחתרות או..?

עד: אעע תראי..האצ"ל והלח"י  וההגנה הם לא היו חברים טובים. ההגנה היתה כאילו תגידי מפאי והאצ"ל והלח"י תגידי.. כאילו..איך אני יגיד לך? גחל או משהו כאלה...הם היו..אז אעעע ככה זה היה... גם היו נידודים גאולוגים בין ה...

מראיינות:תודה רבה

עד: בהצלחה

סיכום

גברת אסתר בר גיורא (לפני החתונה הלוי) נולדה בתל אביב ב28.5.1929 לפני קום המדינה. היא גדלה בבית דתי שבה דיברו עברית, אמה היתה עקרת בית ואביה עסק במסחר.היא למדה בבית הספר תלפיות ולאחר מכן עברה לתיכון מוריה ובזמנה הפנוי היתה חברה בתנועת הנוער בבני עקיבא.

בשנים הללו הבריטים שלטו בארץ. באופן כללי הם לא הפריעו לאדם פרטי אבל לפעמים היו סוגרים את הבתים שלא יוכלו לצאת לעבודה. הם גם היו עושים "עצירות"- הם היו מאסירים את אנשי המחתרות והפועלים ישבו בבית הסוהר.

אסתר התגייסה להגנה בגיל 14 כשעדיין למדה בתיכון. ההשתתפות וההפצה למחתרת הועבר על ידי  פה ואוזן. ההגנה היה חלק מהחברה, מי שלמד בתיכון והיה בחברות של תנועות נוער וכו...התגייס והיה משותף לפעילות. "לא היה גיוס רשמי..." אסתר מספרת "בחברה כולם היו חברי ההגנה..היתה כזו רוח" ההורים של אסתר גם ידעו על פעילותיה ותמכו מאד.

בהגנה, הנוער פעלו בקבוצות. הם התחלקו בקבוצות 10-15 חברים. אסתר היתה בשכבה הדתית בהגנה ולכן בנות היו לכוד ובנים היו לכוד. המפקדים או "מנהיגים" שלהם היו בני נוער הגדולים מהם בכשנתיים. "מי שהיה מבוגר ממני, אני הייתי נניח בת 14 אז מי שהיה בן 16 כבר היה מנהיג". כל הנוער האמיץ הזה היה שותף להקמת המדינה.

אסתר יחד עם הנוער בשכבה הדתי של ההגנה היתה משותפת למה שהיה נקרא משמרות אליצור שהיה יחידה מיוחדת של חברים וחברות דתיים שהקימו פלוגה דתית בגדנ"ע (ארגון תרום צבאי). בנוסף הם הדביקו כרוזים נגד המנדט הבריטי בארץ "לא לקחו אותנו לפעולות התקפה...היינו צעירים מידי". הכרוזים שהדביקו, כחלק מהפעולות בהגנה היו נגד המנדט הבריטי ושלטונו בארץ (מה שהיה נקרא אז פלסטינה). למרות שאסתר עדיין היתה צעירה, היו לה חברים שלא היו גדולים ממנה בהרבה שנים שישבו בכלא בגלל הפעולות הציוניות נגד הבריטים."חברים שלי ממש ישבו בבית הסוהר,לקחו אותם לבית הסוהר ואני הייתי צעירה אז לא הייתי כל כך בין הפעילים היותר ותיקים". בזמן שאסתר הצטרפה לתנועת ההגנה הוא היה כבר קיים ופעיל 20 שנה.

עם תחילת מלחמת השחרור בשנת 1947 אסתר בת ה-18,עוברת לגור בקיבוץ עלומים (סעד של ימינו). אסתר עברה לגור בקיבוץ כחלק מפעולות ההגנה, שם היא והקבוצה שלה שמרו על הקיבוץ שישב ממש על הגבול "זה היה כאילו בגבול, היום זה באמצע הארץ אבל אז זה היה הסוף..לא היה עוד ישובים, זה היה אחת הישובים האחרונים שהיה בנגב"

כשאסתר עברה לקיבוץ, אח שלה כבר התגורר שם עם קבוצתו בהגנה. תהליך ההגעה לקיבוץ היה נקרא הכשרה ״היה לנו גרעין שהיה מיועד להצטרף לקיבוץ… היינו בשדה אליהו ואז הצטרפנו לקיבוץ עלומים. לרב המלחמה הקיבוץ לא התנגש

בקרבות לאומת מיקומה הגרפית. חברי ההגנה שהיו בקיבוץ עבדו בקיבוץ ושמרו על החברים.

אסתר סיפרה על תולדות משפחתה. הם במקור מרוסיה וליטא ועלו לפני 3 דורות. ״בארץ סבא וסבתא שלי כבר נולדו …״ אימא של אסתר גדלה בירושלים ואביה ביפו. תולדות משפחתה יזמו חלקית את השתתפותה במחתרת. ״הארץ בתוך הדם שלנו אז לא היינו צריכים איזשהו מסר מיוחד. לא הייתי צריכה שיגידו לי: ׳צריך ללכת להגנה׳ זה היה מובן מאליו״.

במהלך המלחמה, אסתר התחתנה אם בעלה (היא הייתה בת 20 והוא יותר מבוגר). אחרי המלחמה הם נשארו בקיבוץ 5 שנים נוספות כי בעלה היה חבר קיבוץ גם לפני המלחמה. בקיבוץ הם גרו באוהלים ואחר כך

בצריפים ושניהם עבדו בקיבוץ כחברים רגילים. לקיבוץ הצטרפו עולים חדשים מפני שזה היה בררה טובה לחוסר בבתים, בנוסף בקיבוץ קיבלו את כל מה שהיו צריכים לדוגמה אוכל ועבודה.

אסתר אמרה על הקמת המדינה שמי שחיי בתוך זה וממשיך בדברים הרגילים בחיים לא מרגיש כמו מישהו שרואה מבחוץ. היה הכנה בשביל המדינה, זה לא קרה פתאום מכלום. זה היה הרגשה טובה אבל עדיין היה הרבה עבודה שהיה צריך לעשות בשביל המשך קיום המדינה היהודית.

אחרי הזמן בקיבוץ אסתר ובעלה עברו לגור ברמת גן ונולדו להם 2 ילדים. כיום אסתר גרה בתל אביב בבית ג׳ני ברויר ויש לה נכדים ונינים כאן בארץ. בעזרת ה׳ הדורות הבאים יהיו שוטפים להעברה של סיפור דורות הקודמים הלאה.

קיבוץ סעד

אסתר עברה לקיבוץ סעד ב1947 כאשר הקיבוץ הוקם לפני מלחמת השחרור.היא עזרה להקמת הקיבוץ ועזרה בשמירות נגד הערבים.סעד הוא הקיבוץ המשתייך לקיבוץ הדתי הממוקם בקרבת רצועת עזה ליד שדרות ונתיבות.

הקמתה וייסודה של הקיבוץ:

ראשיתו של הקיבוץ בקבוצת הכשרה שהתמקמה בנתניה בשנות ה-40. לאחר מכן, עבר מחנה ההכשרה להרצליה ושם היה עד שנת 1949, כשבשנת 1947 הוקמה נקודת הקבע בנגב המערבי, אולם רוב נשות הקיבוץ והילדים נשארו בהרצליה עד לאחר מלחמת השחרור.

היישוב עלה על הקרקע בי"ב בתמוז ה'תש"ז (30 ביוני 1947), במלאת שנה ל"שבת השחורה", בשיטה דומה במקצת להקמת יישובי חומה ומגדל. היישוב נבנה בלילה על ידי הרכבת מבנים שנבנו מראש לשם כך. היישוב הוקם על ידי בוגרי תנועת בני עקיבא וזהו הקיבוץ הדתי הראשון שהוקם על ידי ילידי הארץ. מקומו נבחר בשל קרבתו לקיבוץ הדתי בארות יצחק, ששכן כמה ק"מ מדרום לו (על יד מקומו הנוכחי של קיבוץ נחל עוז).

במהלך מלחמת השחרור עמד הקיבוץ בשולי דרכו של הטור המצרי שפלש לארץ עם הכרזת המדינה. הקיבוץ הופגז קשות, ובמשך חודשים חיו חברי הקיבוץ בבונקרים ומנהרות מתחת לאדמה, והמשיכו בשגרת חייהם. כתוצאה מן ההפגזות נהרסו כל המבנים מעל פני האדמה, למעט "בית הביטחון" - המבנה היחיד עשוי בטון שהיה במקום. "בית הביטחון" הפך היום למוזיאון "מעוז מול עזה" המְסַפר וממחיש את עמידת הגבורה של שלושת הקיבוצים הדתיים בנגב בתקופת מלחמת השחרור: סעד, כפר דרום, ובארות יצחק.

לאחר המלחמה העבירו חברי הקיבוץ את יישובם כקילומטר מזרחה, מעֵבר לגבעה, כדי לא להיות נתונים לתצפית מהעיר עזה הסמוכה. השם שנבחר לקיבוץ על ידי מייסדיו היה "עלומים", אולם בהחלטת המוסדות המיישבים שונה השם ל"סעד" - שם המסמל את העזרה של היישוב לנגב.

ההגנה

ארגון ההגנה היה הארגון הצבאי הגדול והמרכזי של היישוב היהודי והתנועה הציונית בארץ ישראל בתקופת המנדט הבריטי, בין 1920 ל-1948, והיווה למעשה את התשתית להקמת צבא ההגנה לישראל עם הקמת המדינה. הארגון הוקם ב-1920 ופעל עד להקמת המדינה ובשלהי מאי 1948 הפך הארגון לצה"ל.

פעילות נוער בהגנה

"ההגנה" החלה לפעול גם בנושאי חינוך והדרכה בקרב בני הנוער. החל מ-1939 הפעיל הארגון בבתי הספר העבריים מקצוע בשם חג"ם (חינוך גופני מורחב), שתפקידו היה להכשיר את בני הנוער

 בנושאי שדאות ואימוני קרב-מגע. היא אף העבירה קורסי מ"כים (מפקדי כתות) לבני נוער שנבחרו לכך, על מנת להכשירם לפיקוד בארגון. במסגרת הגדנ"ע, שהוקם ב-1941, למדו נערים מתנדבים בגילאי 15-18 אימוני סדר, ספורטוקרבות מגע, סיירות, עזרה ראשונה ושימוש בנשק קל. הם קיימו דיונים אידאולוגיים והופעלו בפעילויות חינוכיות שונות. חברי הגדנ"ע הדביקו כרוזים, עזרו בשמירות ובסיורים, בהורדת מעפילים לחופי הארץ ובעבודות שונות של הארגון.

הגיוס וההשבעה לארגון

טקס השבעה הונהג ב"הגנה" מאז שנות העשרים. מרכיביו היו דומים לטקס ההשבעה שהתקיים בארגון "השומר". המגויסים היו מוזמנים אל אתר נבחר, ובנוכחות מפקדים נשבעו בהחזיקם ספר תנ"ך ואקדח.‏ בשנות הארבעים שונו הנוהלים והמצטרפים הושבעו שבועה כללית ושבועה על נשק.

טקסי ההשבעה של הנוער נערכו בצורה חשאית, בדרך כלל בערבים בבתי הספר. מקומות הפעילות וההשבעה נקראו בשם קוד "המקל" (ראשי תיבות: מקום לימוד). לכל קבוצה היה שם קוד "מקל" עם תוספת של אות מאותיות הא"ב. למשל "מקל ט"ו" (=מקל מספר 15)