פורת ציפורה

                    נצולת שואה – פורת ציפורה

מידע בסיסי-

שם העד , שם פרטי ומשפחה עכשיו: פורת ציפורה

 שם המראיינות: נועה אטלן, נאוה מדר, שיראל בן שמעון וחנה דאן.

 תאריך מסירת העדות , האם נמסרה עדות מוקדמת יותר ? 28\12\14

 שם העד, פרטי ומשפחה כינויים מאז: פאגי קריגאר

 תאריך הלידה של העד:1927

 מקום לידת העד : פולניה

 שפת הדיבור המקורית של העד : אידיש

לפני מלחמת העולם השנייה-

  היכן גרתם ? תאר את המקום: בפולניה, בדירה.

 ספר על בני משפחתך: היינו 4 ילדים. אבא שלי נפטר בגיל 41 בצביר (במחבוא) ואמא נשארה לבד איתנו.

 ממה התפרנסה משפחתך: להורים שלי היו חנות שבו הם היו מוכרים מזון ומזה התפרנסנו.

 היכל למדת : פעם לא היה גן לילדים אז במקום זאת היה חדר שבו היינו לומדים את ה-א'-ב’ ברכות על כל המזון , זה היה גן מאוד דתי. היה שולחן של בנים ושולחן של בנות , אך היינו מעורבים. מגיל 7 ומעלה היינו בבית ספר פולני.

מה היו יחסיך עם השכנים והחברים הלא-יהודיים? הם היו נחמדים מאוד ככה שהיו יחסים מאוד טובים. היה כבוד אחד לשני . ולא היו אפליות.

תקופת המלחמה-

 כיצד השתנו חייך לאחר פרוץ המלחמה? לימודים, פרנסת המשפחה, יחסים עם השכנים: בלימודים – לא למדתי בבית ספר כי נדדנו ממקום למקום.

פרנסה-ההורים עבדו ככול יכולתם כדי להביא לנו פרנסה וכדי שנוכל להמשיך להתקיים להביא לנו אוכל וכו.

 איפה חייתם לאחר כניסת הגרמנים לעיר ? גטו, מסתור : מסתור

עבודת-ההורים: הם עבדו ביער.

 אוכל-לא היה להם מספיק אוכל היו מאוד רעבים מי שהיה עובד היה מקבל 400 גרם ומי שלא עבד קיבל  200 גרם הלחמים שהביאו להם מהרוסים היו מאוד כבדים כל פרוסה הייתה 200 גרם להם היה 400 גרם במשפחה הם היו מחליפים עם הגויים לתפוחי אדמה על העצים גדלו אגוזים והיו קוטפים אותם היה גם הרבה פטריות זה עזר להם ובזכות זה קראו להם מן כמו שהיה ליהודים.

שעות הפנאי-הם היו קטנים והיו ילדים יותר גדולים מהם וסיפרו להם סיפורים לא התעסקו בשטויות לא שיחקו לא היה להם משחקים הבנים הלכו לדייג בנהר.

שבתות וחגים-אסור היה להם לחגוג חגים ושבתות היו חייבים ללכת לעבודה אפילו ביום כיפור "אני זוכרת שביום כיפור היה שלג אפילו לא הצליחו לפתוח חלונות אבל עדיין הלכו לעבודה" גם עם צמו

היגיינה-הייתה מקלחת פשוטה עם דלאים לא היה ברזים לא היה שירותים עשו ביער היער היה גדול

החיים במחנה :היו קשים מאוד וגם עם הרבה פחד

שלבים נוספים במלחמה:

שחרור - השתחררו הביאו להם רכבת וחילקו אותם לכל מיני מקומות בפולין כשחזרו לפולין אחרי השחזרו כבר ראו של היה כלום לא היה אף אחד מהמשפחה  שלהם

עזרה הצלה-

 מי סייע לך, מה ידוע לך עליו? היו קבוצות שהתארגנו וקיבלו מזון ודברים בשבילנו היה אנשים שבשלו כי לא היה להם חדר לבשל הכל היה מאורגן בכל פעם שהזיזו אותם נתנו להם לאכול ולישון הם נתנו להם מעט אוכל כי גם להם לא היה זה היה מלחמה

אילו סיכונים לקחו על עצמם? הרוסים יכלו למות בעצמם מתי שעזרו לנו היו אנשים מאוד טובים נתנו לנו מה שיכלו כי היו צריכים גם להשאיר אוכל לעצמם

 לאחר המלחמה-

 היכן היית כשהסתיימה המלחמה? בפולין

 העם היה קשר בינך לבין מי שסייע אותך? היה קשר טוב עזרו לנו ככל יכולתם

 מה היית רוצה לומר למסייע או לצאצאיו? הייתי רוצה להגיד תודה אבל באותה תקופה הרוסים לא ידעו מה זה יהודים, זה רק לאחר המלחמה שהשתנו.

 אילו תמונות לא משו מזיכרונך? יש לי זיכרון טוב מהצביר המקום ביער איפה שהיינו אני ומשפחתי.

 האם יש בידיך חפצים\תמונות\מסמכים מאותה תקופה? יש לי תמונות מההורים שלי.

השיקום-

הנדודים לאחר השואה: החוקים בארץ לא היו לוגלים הם עברו את הר האלפים ברגל עם חבל אחד שהחזיק את השני וככה עברו. אנחנו עברנו מגירוסולבסקי לאיטליה מאיטליה לקחו אותם לאוניה(קראו לה התקווה) במשך שבוע כדי להגיע לישראל והלכו לחיפה האנגלים לא נתנו להם לרדת והביאו אותם לאונייה אנגלית והם לקחו אותנו לקפריסין והשאירו אותנו 22 חודשים ואחרי זה רמה מדינת ישראל ב-1948 ואז המדינה העבירו אותם לישראל.

מקום המגורים לאחר השואה: לאחר השואה החזירו אותם לפולין ומשם ניסו להעביר אותם לישראל.

שיקום אישי\משפחתי: כל המשפחה שרדה חוץ מאבא לא היה קל אבל הסתדרנו.

 את האחים שלי מילאו לצבא ואני נשארתי עם אמא כי לא הייתי בגיל לגיוס כשהם השתחררו חזרו עלינו וכולם עבדו בצד שלהם.

סיכום של המראיינת-

האם תרמה לך העבודה? במה? העבודה תרמה לנו. למדנו מהו המובן של "חיים קשים". למדנו שבעצם כל יהודי שעבר את השואה הוא בעצם גיבור. עצם זה שבנאדם מצליח לשרוד את השואה בלי לדעת מתי יהיה סופה, או עם בכלל תרם תיגמר, זהו דבר שאף אחד לא רוצה לחוות. אנחנו מצדיעות לניצולת שואה זו, ציפורה, שהייתה כחלק מהנשים שסבלו ועברו את תהליך זה. למדנו גם מכך שכול אחד מניצולי השואה ששרד עד היום הם הנשים שצריכים את מירב הכבוד. לא בכלל הגיל, או בכלל היופי, אלה בזה שהיום הם איתנו חיים כמו כל בנאדם אחר, אי אפשר להגיד שהם עברו מהפך ששינה את חייהם וזה שהם כחלק משורדים, מגיע להם הכל. ועוד דבר אחרון נוסף, מגיע להם גאווה, הגאווה שהם יכולים לספר את סיפור השואה שלהם לכל ילדה בגילינו, וללמד אותנו שהבעיות שלנו הם בעצם כלום לעומת שלהם. אנחנו מודות לך על הכל ציפורה. גרמת לנו לבכי והמון מחשבות בתור נהרות על כל תהליך זה.

איזה ערך\מסר\סיפור לקחת מהעבודה? אנחנו לקחנו על עצמינו להסתכל על הצד הטוב של הדברים להיות סבלנים כי הם אפילו לא ידעו מתי יגמר השואה אבל בכל זאת עשו כיכולתם כדי להישאר בחיים ולא להוריד ידיים ולא להתלונן על שטויות כי להם היה באמת על מה להתלונן בעינינו הם היו ויהיו לתמיד גיבורים אמיתיים וזיכרון עצוב בלב לתמיד.

סיכום:

פורת ציפורה, שהייתה כחלק מאנשים שחייו בשואה ושרדו אותה עד היום. ציפורה נולדה 1927, בפולין. בזמן השואה הייתה בסביבות גיל 15. שפת האם של ציפורה הייתה אידיש. בתחילת המלחמה היא ומשפחתה נדדו ממקום למקום ולאחר מכאן שרדו את שאר ימי השואה במסתור-מחבוא. להורים לא היו סיכויים קלושים לפרנסה, ולכן רוב הזמן היו מורעבים. לאחר המלחמה ניצולי השואה עוברו לפולין. ורק אז הבינו (ציפורה, ושאר הניצולים) שאין לה שאריות, כלומר איבדו את כול קרוביהם והרגישו לבד. ציפורה היום אישה בריאה ומוצלחת, תהליך השואה השפיע עליה המון, אי אפשר להגיד שהיא לא גיבורה.